בנימין אורטמייר
אין ספק כי אופן הצגתו של „מבצע עופרת יצוקה“ בכלי התקשורת השונים בגרמניה ראוי לדיון רציני. הפעולה הצבאית של צה"ל נגד בסיסי החמאס הגלויים והמחתרתיים, אשר במהלכה נהרגו אזרחים רבים, זכתה בין השאר לכיסוי נרחב בכרוזים, באתרי אינטרנט, כתבי עת ועיתונים.
ביחסם למלחמה בעזה מתגלה המכנה המשותף המשתרע בין השיח של יושבי הקבע במרתפי הבירה לבין פעילי קבוצות ההזדהות השונות עם פלסטינה. אותם מרכסיסטים לכאורה יסבירו לכל המעוניין לשמוע, כי שלטון החמאס הוא באופן „אוביקטיווי“ פרוגרסיבי. אילו יגיעו אבל עם תורת מרכס לאותם פונדמנטליסטים איסלמים צפויה להם ללא ספק הפתעה מרה.
אולם לא על כך נסוב הדיון בגילוי דעת זה. אינני מגנה הזדהות כנה ומבוססת על עובדות עם העם הפלסטינאי למוד הסבל. גם ביקורת על הממשלה ועל ההתנהלות הצבאית בישראל כשלעצמה הינה לגיטימית לחלוטין. הטענה כי כל ביקורת על ישראל מקוטלגת על-ידי „היהודים“ באופן אוטומטי כ“אנטישמיות“ הינה מופרכת מיסודה.
הנקודה המכרעת היא השאלה כיצד ססמאות אנטישמיות קיבלו דריסת רגל במעגלים רחבים, בין השאר בקרב „ארגוני עובדים שמאלנים“. זוהי עובדה מתועדת שבהפגנות בדצמבר 2008 וינואר 2009 ללא בושה הושוותה מדיניות ישראל עם הנאצים ותוצאותיה עם השואה (ראה תמונות מההפגנות). אותם „ארגוני שמאל“ השלימו עם האופן שבו תומכי ארגונים תורכים ראקציונרים אימצו את ססמאות החמאס („יהודים=עם פושעים").
אותם אנשים המגדירים עצמם כחברי ארגוני עובדים ושמאלנים, אשר יצגו עמדות אלו, זכו לפעמים לתמיכה או לביקורת "חברית", אבל בכל מקרה עמדתם התקבלה בהבנה.
התמונות המוצגות לעיל לא פורסמו עם כיתוב ביקורתי אלא הוצגו בגאווה באתר הגרמני "תמונות פועלים". התמונות מוכיחות כי הססמאות האנטישמיות לא הוצגו רק בהפגנה אחת אלא מדובר בתופעה, אשר באה לידי ביטוי בכל ההפגנות מסוג זה בגרמניה.
על רקע זה חשוב במיוחד שכל השמאלנים האמיתיים בגרמניה כנקודת המוצא של תודעתם הדמוקרטית יבינו, כי התעמולה הבלתי פוסקת שבה המשטר הנאצי מושווה השכם וערב לארועים פוליטים עכשווים הינה ביטוי לרוויזיוניזם היסטורי מבית מדרשם של היסטוריונים ראקציונרים כמו ארנסט נולטה ואחרים. גישה זו חותרת להמעיט מחומרתם של פשעי השלטון הנאצי.
היחודיות ההיסטורית של רצח העם המאורגן והמקיף שבוצע באופן תעשיתי בעם היהודי ובצוענים על ידי מכונת ההשמדה הנאצית הגרמנית הוכחה באופן חד משמעי. הרצח של אוכלוסיה שלמה מזקן ועד טף במחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, מידנק-לובלין, טרבלינקה, סוביבור, חלמאו ובלזק אינה ניתנת להשוואה לשום מאורע אחר.
כל "שימוש" בשואה למטרות תעמולתיות על ידי "השוואתה" לארועים אקטואליים כאלו או אחרים הינו פסול מיסודו.
זהו הגבול. גבול זה נחצה לא במקרים בודדים אלא באופן שיטתי בהשפעתן של תאוריות של רוויזיוניזם היסטורי.
***
עוד מספר מילות הבהרה:
על השאלה "מי אשם ברוויזיוניזם ההיסטורי והאנטישמיות בגרמניה?" קימת תשובה ראקציונרית, לאומנית ופרימיטיווית: "הזרים, התורכים, הערבים וכו' אשמים!".
אנחנו מכירים היטב את המוזיקה הזאת ואת הגורמים המשמיעים אותה. גם הפצת דעות קדומות, לאומנות, גזענות והכללות גורפות מהווה בשאלות אלו גבול שאסור לחצותו.
בנקודה זו יש קודם כל לבדוק היטב מי ארגן והוציא לפועל את ההפגנות. מי נטל חלק מכריע בקביעת תוכן השלטים ובהחלטה אלו שלטים לפסול (כי התוכן שלהם אפילו עבור המארגנים בכל זאת היה עדיין מוגזם).
אני חוזר ומדגיש, כי התמונות המובאות בזאת זכו להסכמתם של "אקטיביסטים" גרמנים, אשר בחרו להציגם ברשת האינטרנט באופן אוהד ולא רק כחומר תיעודי. פתרון הבעיה לא יצמח מהסתה אלא מעבודה משותפת לקירוב לבבות בין פלסטינאים וישראלים, אשר למרבה הצער אינו זוכה לביטוי בתמונות אלו.
פרנקפורט, 08.03.2009
נספח
Warum wir die Anti-Nazi-Koordination verlassen haben Erklärung von sechs ehemaligen Aktivisten der Antiti-Nazi-Koordination
Zur Seite über ältere Informationen zur innerlinken Diskussion
Zurück zur Hauptseite